גזר דין בתיק ת"ד 501-08-10

ביום שלושה עשר במאי 2010, סמוך לשעה ארבע אחר הצהריים, עלו כחמישים נוסעים לנסיעה באוטובוס בקו 361 של אגד, בו נהג הנאשם, ואשר עשה דרכו מהתחנה המרכזית במפרץ חיפה לצפת. האוטובוס לא הגיע ליעדו. הנסיעה הסתיימה בסמוך לצומת גילון כאשר חלקו הקדמי הימני של האוטובוס פגע במשאית סמי-טריילר, אשר חנתה בצד הדרך ואשר חסמה חלק מנתיב הנסיעה.

כתוצאה מהתאונה קופחו חייהם של חמישה מנוסעי האוטובוס: מר אשר נידם ז"ל, מר זקי יצחק זוהר ז"ל, רב כלאי סאלח עבדאללה ז"ל, סמלת אינה סברדלוב ז"ל וסרן אביב אל-דן ז"ל. כמו כן נפצעו נוסעים רבים אחרים, לחלקם נגרמו חבלות של ממש שהצריכו אשפוז וטיפול וכן נפצע נהג המשאית.

המאשימה הגישה כנגד הנאשם כתב אישום באשמת גרימת מוות ברשלנות וזאת מאחר ונהג באוטובוס בלא תשומת לב לכביש, לא הבחין במשאית העומדת בנתיב נסיעתו למרות שדה ראייה של מעל ל - 300 מטרים, לא סטה מנתיב נסיעתו, לא בלם ולא עשה למעשה דבר בכדי למנוע את התאונה.

הנאשם נעצר מיד לאחר התאונה והיה עצור לצרכי חקירה עד יום 18.5.10. כמו כן נפסל רשיונו של הנאשם מנהלית בידי קצין משטרה, ובהמשך נפסל עד תום ההליכים בהחלטת כבוד השופט בכר מיום 24.8.10. תחילה כפר הנאשם בפניי באשמה המיוחסת לו, והחלה שמיעת ראיות בתיק זה. לאחר שהתקיימו שלוש ישיבות ונשמעו 12 מתוך למעלה מ - 100 עדי התביעה בתיק, חזר בו הנאשם מכפירתו ובישיבה מיום 22.6.11 הודה בעובדות שבכתב האישום ובאשמה המיוחסת לו בגרימת התאונה.

הנאשם הופנה לשירות המבחן והתסקיר בעניינו התקבל בחודש דצמבר. בדיון שנערך ביום 19.12.11 שמעתי כראיות לעניין העונש את נציגי שתי משפחות מבין חמשת משפחות הקורבנות וכן את דברי משפחת הנאשם. המאשימה הגישה טיעון בכתב ובאי-כוח הצדדים השלימו טיעוניהם בעל פה תוך הפנייה לעובדות ולפסק דין רלוונטיים. 

נסיבות התאונה : 

גזירת הדין והענישה בתיק מעין זה, תאונת דרכים שהסתיימה במוות עקב רשלנות נהג, היא מן הקשות שבמטלות השיפוטיות. הטעם לכך הוא כי מצד אחד,  רואה אני לנגד עיני את קורבנות התאונה שאיבדו חייהם ולצדם את בני משפחותיהם שעולמם חרב עליהם. מצד שני, עומד בפני הנאשם, שגם אם מצבו שונה לחלוטין ממצב קורבנות התאונה, הרי אף חייו השתנו לחלוטין כתוצאה מהטרגדיה שהביאה התנהגותו. בדרך כלל, כמו במקרה דנן, יהיה הנאשם אדם נורמטיבי, דומה לי, למכריי ולקורבנות התאונה עצמם. אדם אשר במעשה רשלני אחד גרם לטרגדיה נוראה, בלא כל כוונה. לנאשם מסוג זה ייוחס בדרך כלל מעשה או מחדל אשר כמוהו מתבצעים רבים מספור בעת נהיגה בכל יום, בלא כל תוצאה, אולם הגורל האכזר גורם במקרה ספציפי לתאונה אשר תוצאה קשות, ולעתים, כמו במקרה זה, קשות במיוחד. 

אמר על כך בית המשפט העליון כי "אירוע מסוג האירוע הנוכחי הוא לעולם טרגדיה לנפגע ולפוגע גם יחד. הנהגים הפוגעים במקרים רבים הם אנשים נורמטיביים בדומה למערער שבפנינו, ושליחתם למאסר קשה במיוחד" (ע"פ 3305/06 צלח נ' מדינת ישראל). 

תוצאת התאונה לה גרם הנאשם הינה קשה ומזעזעת. חמישה אנשים קיפחו חייהם בשל מחדלו. מחדל שניתן היה למנוע אותו לכאורה בקלות תוך מתן תשומת לב כנדרש לנהיגה ולאחריות המוטלת עליו כנהג אוטובוס ציבורי.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון כבר קבע כי דינו של נהג שגרם ברשלנות למותו של אחר, ייגזר ראשית לכל, לפי רמת הרשלנות שגילה הנהג עובר להתרחשות התאונה וסמוך מאוד לכך, ולאו דווקא על פי התוצאה, שהיא במקרים רבים מקרית ואינה נגזרת מחומרת ההתנהגות. ההלכה נקבעה בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל, ולפיה:

          "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות.".

בית המשפט העליון קבע כי יש להבחין בין אירועים מהסוג שבפניי בהם אירעה התאונה עקב "חוסר תשומת לב רגעית או מחדל כזה או אחר", לבין מקרים בהם נגרמה התאונה עקב נהיגה פרועה ונטילת סיכונים בידי הנהג. ראו לדוגמא ע"פ 708/10 מחמוד שלאפה נ' מדינת ישראל, שם נאמר:  

           נגע תאונות הדרכים הגיע זה מכבר לממדים מבהילים, עד ששוב אין להסתפק במלל מרתיע, ויש להגיב, במקרים הראויים, בענישה מחמירה, עד כדי השמתו של הנהג העבריין מאחורי סורג ובריח. המקרה שבפנינו הוא אחד מאלה, מאחר ולא חוסר תשומת לב רגעית או מחדל כזה או אחר גרם לקיפוד פתיל חייה של המנוחה, אלא מעשה יזום של המערער. הוא נהג בעקומה במהירות של 147 קמ"ש תוך ניסיון לעקוף שני רכבים, והרי לך מתכון כמעט בטוח לתאונה קשה."

המאשימה אינה מייחסת לנאשם כאן נהיגה פרועה או עבריינית. לו מדובר היה בנהיגה מסוג זה שהביאה לתוצאה המזעזעת, אין ספק כי הנאשם היה מואשם בהריגה ועניינו היה מובא בפני בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, סבורני כי הרשלנות שגילה הנאשם הינה ברמה גבוהה, וזאת מכמה סיבות, שיפורטו להלן, ואשר מחייבות את המסקנה כי מדובר בתאונה אשר הנאשם יכול היה להמנע ממנה בקלות.

נתיב נסיעת האוטובוס אמנם נחסם חלקית בידי המשאית אשר בלטה כ - 90 ס"מ לתוך נתיב הנסיעה. יחד עם זאת, רוחב נתיב הנסיעה במקום הינו 3.80 מ' ורוחב האוטובוס הינו 2.50 מ'. לפיכך, הנאשם יכול היה להסיט את האוטובוס שמאלה, להתרחק מהמשאית וזאת אף מבלי לעבור לנתיב השמאלי. יתרה מכך, על פי העדויות בתיק, בעת האירוע לא הייתה תנועת כלי רכב במסלול השמאלי, כך שאף לו היה בכך צורך יכול היה הנאשם להסיט את האוטובוס ולהתחמק מהמשאית בלא הפרעה.

קטע הכביש בו אירעה התאונה הינו ישר ופנוי ועל פי מסקנות הבוחן מר ערן אביטל ניתן היה להבחין במשאית ממרחק של 323 מטרים. הנאשם נהג באוטובוס בקטע דרך זה במהירות של 87 קמ"ש ובעת שפגע במשאית היה במהירות של 84 קמ"ש. כלומר, האוטובוס התקדם בקטע דרך זה במהירות של 24 מ' לשניה, כך שהמשאית הייתה גלויה לפניו זמן של קרוב ל - 14 שניות. המדובר בפרק זמן ארוך מאוד בו חייב הנאשם להבחין במשאית, להבין כי היא חוסמת חלק מנתיב נסיעתו ולבצע סטייה קלה, כמעט בלתי מורגשת, שמאלה ולהמנע מהפגיעה. התנהגות מעין זו מצופה מכל נהג ומקל וחומר מנהג מקצועי, המסיע עשרות אזרחים הבוטחים בו, בכישורי נהיגתו ומעל לכל בעובדה כי הוא מרוכז בנהיגתו ומקדיש לה את מלוא תשומת הלב כנדרש.

למרבה הצער והטרגדיה, מסתבר כי לא כך היה. מעובדות כתב האישום עולה כי לפחות חלק מתשומת לבו של הנאשם לא היה לנהיגה אלא לשיחה שניהל עם אחת הנוסעות, אליה אף הפנה מבטו באמצעות המראות.

אין המדובר בחוסר תשומת לב רגעי, אלא מתמשך, שנגרם מהיסח הדעת. בכך הפר הנאשם חובת הזהירות הבסיסית שחלה כאמור על כל נהג היוצא לכביש: להיות מודע בכל עת לפעולותיו, לתנועה ולשלוט באופן מלא ברכבו. הפרת חובה זו תהווה רשלנות מצד כל נהג ובמיוחד תהיה זו רשלנות מצידו של נהג מקצועי המסיע נוסעים רבים ואחראי לבטיחותם. 

השיקולים הנוספים לעניין העונש :